כלליר תפעול ואחזקה בע"מ נ' גרינהויז

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

עסקינן בתביעה לדמי ניהול אותם זכאית כנטען התובעת לגבות מהנתבע בהיותו מחזיק בנכס, וזאת מכוח הסכם שירותים שנכרת בין הצדדים.

טענת הנתבע בבקשתו למתן רשות להתגונן הינה למעשה טענה המתאימה להיטען במסגרת בקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" . הנתבע טוען, כי סכום התביעה אינו קצוב, שכן לטענתו הסכם השירותים אינו מפרט סכום כלשהו.

איני מקבל את טענת הנתבע. בסעיף 8(א) להסכם השירותים נקבע כדלקמן: "הקונה (הנתבע – נ.פ. מתחייב לשלם לחברה (התובעת – נ.פ.) את חלקו המשוער בהוצאות כולל פחת ודמי ניהול בהתאם לחשבונות בכתב שיוגשו לו ע"י החברה וזאת תוך שבוע ימים מקבלת החשבון ..."

סעיף 8(א) להסכם השירותים מזכה איפוא את התובעת לדרוש מהנתבע כל סכום, על פי אומדנה של התובעת. דומה הדבר לתביעה בסדר דין מקוצר על פי שטר, אשר ניתן לאוחז בו, מבלי שננקב בו סכום. לאוחז בשטר מעין זה קיימת הרשאה לכאורה להשלים את הסכום החסר בשטר. ראו: סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש). הנתבע על פי השטר רשאי כמובן לטעון, כי הסכום הושלם תוך חריגה מהרשאה, אך אין בכך כדי לפגוע בהיות הסכום קצוב וכפועל יוצא מכך בהתאמת התביעה להידון בסדר דין מקוצר.

אלו פני הדברים במקרה קא עסקינן, שכן סעיף 8(א) להסכם השירותים מקנה לתובעת זכות לדרוש את החלק המשוער בהוצאות, על פי השערתה היא, וזאת מבלי שתהיה חייבת לפרט, כתנאי לדרישת התשלום, כיצד חושב הסכום המשוער.

אמנם, לכאורה, מתעוררת תחושה לא נוחה ממצב עניינים בו הנתבע חייב לפרוע את הסכום על פי דרישה והתובעת אינה חייבת כלל לפרט את דרישתה. ברם, סעיף 8(ד) להסכם השירותים מקנה לנתבע זכות לדרוש הסברים מאת התובעת אודות אופן חישוב דמי הניהול. הנתבע אף הודה בחקירתו הנגדית, כי התובעת סיפקה לו נתונים שונים אודות אופן חישוב דמי הניהול, אך הללו לא השביעו את רצונו. (ש' 16-22 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.10). כן יאמר, כי להליך שבפני קדמה תובענה קודמת שהתנהלה בין אותם צדדים באשר לדמי הניהול אותם נדרש הנתבע לשלם בגין תקופה קודמת. אף שם הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן וזו נדחתה. הנתבע לא ערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו למתן רשות להתגונן.

חרף דחיית בקשתו הקודמת למתן רשות להתגונן לא השכיל הנתבע לפרט אף הפעם, כדבעי, את טיעוניו ולא ניתן להבין מדוע לטעמו דמי הניהול אותם הוא נדרש לשלם אינם עולים בקנה אחד עם הוראות הסכם השירותים. זאת, כאשר אין חולק שהנתבע השתמש בשירותי התובעת ועליו לשלם דבר מה בגין השירותים והוא אינו משלם דבר.

כאמור, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן הינה למעשה בקשה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר", אשר אין בה ממש. מעבר לכך הנתבע אינו מפרט הגנה כלשהי ואינו מבהיר מדוע לטעמו הסכום הנדרש ממנו שגוי ומדוע אינו משלם דבר על חשבון דמי הניהול, מקום שאף הוא מסכים כי דבר מה עליו לשלם. למותר לציין, שהנתבע אינו מפרט מה הסכום אותו עליו לשיטתו לשלם לתובעת ואף אינו מתיימר לטעון, כי פנה אל הנתבעת בבקשה לקבלת מסמכים לשם פירוט הגנתו וסורב.

מכל המקובץ עולה, כי דין ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב להידחות וכך אני מורה. זאת למעט סך 623.30 ₪ בהם חויב הנתבע בגין תקופה בה לשיטתו לא החזיק בנכס נשוא החיוב והנתבעת הסכימה לקבלת התנגדותו לביצוע תביעה על סכום קצוב בעניין זה.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪.

באשר לחלקה של ההתנגדות שהתקבל כאמור ינהגו הצדדים כדלקמן:

לאור סכומה תדון התובענה בסדר דין מהיר.

לפיכך על הצדדים לנהוג כדלקמן:

1. התובעת תגיש השלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לרבות תצהיר ערוך לפי טופס 17א לתקנות האמורות, בתוך 30 יום עם העתק ישירות לנתבע.

כמו כן תפרע התובעת את הפרשי האגרה החלים עליה על פי דין בתוך פרק הזמן האמור.

היה ולא תבצע התובעת את האמור לעיל, בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק תביעתה.